החלטה בתיק ע"ע 24749-06-12

1.         בפני בקשת המשיבה בערעור, לחייב את המערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבה בערעור, כתנאי להמשך בירור הערעור.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים

2.         המערער הועסק על ידי המשיבה כמורה החל מחודש ספטמבר 1968, התקדם בתפקידיו עד לתפקיד סגן מנהל בית ספר, ופרש לגמלאות בהגיעו לגיל 60 בחודש אוגוסט 2007.

            לטענת התובע הוא היה זכאי לקבל תנאים מיטיבים בהתאם להסכם הפרישה מיום 7.3.2008 ועל כן הוגשה תביעתו לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (תיק עב 2894/08) בה עתר לחיוב הנתבעת בתשלום זכויות בסך שולל של 90,000 ש"ח ובפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

3.         בפסק דינו מיום 9/5/12 דחה בית הדין, בראשות השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין ונציגי הציבור, מר עוזיאל אבישר ומר בנימין זוסמן, את התביעה במלואה וחייב את המערער בתשלום הוצאות משפט בסך כולל של 8,000 ש"ח.

4.         על פסק דין זה הגיש המערער את ערעורו שבנדון לבית דין זה, בו השיג על קביעותיו של בית הדין קמא ועתר לביטול פסק הדין תוך חיוב המשיבה בסכומים שנתבעו על ידו ובהוצאות משפט.

5.         כחלוף מספר חודשים מהמועד האחרון לתשלום ההוצאות על פי פסק הדין של בית הדין קמא, הגישה המשיבה את הבקשה שבנדון לחיוב המערער  בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בערעור, כתנאי להמשך בירור הערעור.

            לטענת המשיבה בבקשתה, המערער מתעלם מפסיקת בית הדין קמא שחייבה אותו בתשלום הוצאות למשיבה, חרף תזכורת מיום 30/5/12 שנשלחה לבא כוחו לעשות כן.

לטענתה, הגם שעל פי הפסיקה נדרשים נימוקים לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה בערעור, הרי שזהו אחד המקרים שנקבעו בפסיקה כמצדיקים חיוב המערער בהפקדת ערובה.

לטענת המשיבה, המערער נמנע משלם את ההוצאות שהושתו עליו, לא הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ובחר לעשות דין לעצמו ולא לשלם את ההוצאות.

מוסיפה המשיבה וטוענת כי המדובר בערעור שנסוב על על שאלות עובדתיות, כך שסיכויי הערעור להתקבל נמוכים, שלא לומר פחות מכך.

לטענתה, אם יידחה הערעור ויפסקו הוצאות לחובת המערער, קיים חשש שהוא שוב לא ישלמן, כפי שעשה עד כה.

6.         לטענת המערער המתנגד למבוקש, למערער סיכויים טובים לזכות בערעורו שאו אז ממילא יבוטל פסק דינו של בית קמא על ההוצאות שנקבעו בו.

            לדבריו, הוא עבד כסגן מנהל בית ספר, מצבו הכלכלי יציב ואין כל חשש שלא ישלם את ההוצאות, אם יידחה ערערו.

            מכל מקום, לשיטתו חיוב מערער להפקיד ערובה הנו דבר חריג ולא מתקיימות במקרה זה הנסיבות המיוחדות המצדיקות חיובו בהפקדת ערובה.

            אי לכך, לטענתו יש לדחות את הבקשה שבנדון.

דיון והכרעה

7.      תקנות 427 עד 433 ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984, דנות בחובה המוטלת על מערער להפקדת ערובה בערעור להבטחת הוצאות המשיב. ב תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן-התקנות) אין תקנות מקבילות לתקנות 427 עד 433 ל תקנות סדר הדין האזרחי , שעניינן חיוב מערער או אף תובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע, אך בהתאם לפסיקה, בית הדין רשאי לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנות אלה, מכוח סעיף 33 ל חוק בית הדין לעבודה , תשכ"ט -1969 [ראה: דב"ע נה/218-3 עלי איוב אל הדיה - שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391].

עם זאת, נקבע כי יש לתת משקל לעובדה שמתקין התקנות נמנע מלהתקין תקנות המטילות חובה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הערעור. מעובדה זו מתחייב כי הכלל הוא שאין מקום לחייב מערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, בהעדר נימוקים מיוחדים המצדיקים חיוב בעל דין בהפקדת ערובה.